היום, בשביעי לינואר, אנו מציינים את יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה: מחייה השפה העברית, מייסד ועד לשון עברית, מוציא לאור של עיתונים בעברית – ואחד האנשים הנערצים עליי ביותר בהיסטוריה הציונית.
אליעזר בן-יהודה נולד כאליעזר פרלמן בבלרוס של היום. עברית לא הייתה שפת האם שלו, ישראל נוסדה רק 90 שנה אחרי לידתו, אבל הוא הבין כבר אז – תקומת עם ישראל תהיה בארץ ישראל ובשפה העברית, משום שאין לאום ללא שפה משותפת. הוא עלה ארצה, לימד, פרסם מאמרים, ערך עיתונים ובמשך כארבעים שנה עשה הכול, כדי להחיות את השפה העברית. הוא נרדף על כך, הוא סבל רבות, אבל הוא מעולם לא ויתר. למרות שרבים התנגדו, בשנת 1919 שכנע את הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל, להכריז על העברית כאחת משלוש השפות הרשמיות של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
אנו במחלקה לעידוד עלייה של ההסתדרות הציונית העולמית פועלים במלוא המרץ על מנת להגשים את חזונו של בן-יהודה ולהפיץ את בשורת השפה העברית בין יהודי העולם. אין דבר שמקרב בין אנשים כמו השפה. וכמו שאמר לפני שנים רבות שמעון פרס ז"ל, מהי הלשון אם לא תעודת הזהות התרבותית של העם? מהי הלשון אם לא מעין הביטוי של המחשבה, הפילוסופיה, הספרות, השירה, ההגות והשיח? מהי הלשון אם לא יסוד היסודות, תשתית התרבות כולה?
האולפנים שלנו ללימוד עברית סייעו כבר לכ-18 אלף יהודים לרכוש את השפה ולקרבם לישראל. רבים מהם עלו בעקבות כך ארצה. ש"י עגנון אמר פעם כי חשוב לחזק את הלשון העברית, כי שפה "היא עיקר גדול בחיי כל אומה, לא כל שכן עברית שהיא מעין גשר בין העתיד המזהיר ובין העבר הנשגב". ואני מאמינה שהלשון העברית היא גם הגשר בין ישראל לכל ארצות התבל בהן מתגוררים היהודים.
וכמו שקיווה והתפלל אליעזר בן-יהודה, גם אני מקווה ומתפללת כי הם יעלו על הגשר המרהיב הזה ויגיעו ארצה – לביתם האמיתי.